דיווח כוזב אודות זהות הנהג 

כותב שורות אלה הביע כבר במספר מאמרים את דעתו כי "השקר הטוב ביותר הוא האמת". הפתגם הזה נכון במיוחד בכל הקשור לדיווחים לחברת הביטוח. אם המבוטח לא עושה זאת יש סנקציות נגד המפר את הוראות החוק (כפי שאנו מסבירים בלימודי קורס יסודות הביטוח). הפעם נביא לידיעתכם סיפורה של תביעה שהתבררה בבית משפט השלום בעכו בדיוק בסוגיה זאת. הפעם התמזל מזלו של המבוטח שלדיון הגיע לשופט מבין.

מר פראג' פרג' רכש ביטוח למכונית מסוג "סובארו" בחברת "ביטוח ישיר". בחודש יוני 2010 אירעה תאונת דרכים והרכב הוכרז כ"אובדן גמור" על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח. התברר כי בעת התאונה נהג ברכב בנו של המבוטח מר סלימאן פרג'. חברת הביטוח סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה כי הייתה כוונת מרמה מצד המבוטח בנושא של זהות המשתמש העיקרי ברכב. לטענת חברת הביטוח התובע רכש את הפוליסה על שמו למרות שידע כי הנהג העיקרי ברכב הוא בנו וזאת במטרה להוזיל את הפרמיה. טענה נוספת של חברת הביטוח הייתה כי למבוטח אין זיקת ביטוח לרכב היות והוא אינו בעליו של הרכב. משתי סיבות אלה דחתה חברת הביטוח את התביעה לתשלום תגמולי הביטוח.

חברת הביטוח הוכיחה לבית המשפט, כי לאחר רכישת המכונית פנה הבן לרכוש ביטוח דרך אתר האינטרנט של החברה. בתשובה לשאלה אודות זהות הנהג העיקרי ענה הבן, סלימאן פרג', כי הוא הנהג העיקרי. עקב היותו נהג צעיר וחסר ניסיון בנהיגה הפרמיה שהתבקש לשלם הייתה גבוהה. באותו היום מאוחר יותר רכש האב דרך אתר האינטרנט ביטוח בחברת "ביטוח ישיר" ובו ציין כי האב הוא הנהג העיקרי וגם בנו ינהג ברכב מעת לעת. לכן נתבקש לשלם פרמיה נמוכה יותר. לבן הוצעה פרמיה של 9,900 ש"ח ואילו הפוליסה שהונפקה עבור האב הייתה על סך 4,923 ש"ח.

בין הצדדים לא קיימת מחלוקת כי הבן רכש את הרכב לשימושו האישי. לאב יש רכב מסחרי המשמש אותו לצרכי עבודתו. אין גם מחלוקת בין הצדדים בנושא של גובה הנזק. בנוסף, ציין בית המשפט, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הפוליסה נותנת כיסוי לנהג צעיר וחדש היות והפוליסה שנרכשה כוללת כיסוי לנהג צעיר וחדש. בית המשפט נדרש להכריע בסוגיה של ההשלכה על הכיסוי בנושא של מסירת זהות הנהג העיקרי (כפי שאנחנו מסבירים בלימודי קורס גמר פנסיוני או לחלופין קורס ביטוח פנסיוני).

לפי סעיף 6 בחוק חוזה הביטוח נדרש המבוטח להשיב תשובה מלאה וכנה על שאלה "בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של  מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו נכרת". זאת ההגדרה בחוק של "עניין מהותי". סעיף 7 בחוק חוזה הביטוח קובע מתי חברת הביטוח אינה חייבת בתשלום תגמולי הביטוח כאשר המבוטח לא מילא את החובה על-פי סעיף 6 ומסר לחברת הביטוח עובדה כוזבת. שופטת בית משפט השלום בעכו, הגב' שלי טנוס, דנה בסוגיה זאת. על פי המסמכים שהוצגו לשופטת מתברר כי חברת הביטוח שלחה לאחר כריתת החוזה את מפרט הפוליסה וטופס לאימות ואישור הפרטים שנמסרו באתר האינטרנט. בטופס צוין כי הנהג המורשה הוא "נהג שברשותו רישיון נהיגה בר תוקף שהתקבל לפני פחות משנה ובתנאי שגיל הנהג יהיה מעל גיל 18". בטופס לא הייתה כל התייחסות לזהות הנהג העיקרי. בנוסף לזה, שלחה חברת הביטוח מכתב שצורף לפוליסה ובו נכתב כי הפרטים הרשומים במפרט הפוליסה הם הפרטים שנמסרו בהצעת הביטוח והמהווים את הבסיס להתקשרות בין הצדדים. לאור ממצאים אלה קבע בית המשפט כי זהות הנהג העיקרי לא הייתה הבסיס להתקשרות בחוזה הביטוח. לנושא הזיקה קבעה השופטת כי מספיק שהאב משתמש לעיתים ברכב ויש בינו לבין בעל הרכב, שהוא בנו, קשר משפחתי כדי ליצור זיקה לרכב. אי לכך, חויבה חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח.

בשולי הדברים נעיר, אל תסמכו על טעות של חברת הביטוח ואל תסמכו על השופטים. לעולם לא תדעו לאיזה שופט תגיעו. לכן דברו אמת!